עברית אנגלית


 

Israel Syria Peace Society

דף הבית

יצירת קשר אודות האתר   פורומים
 

 

חברי התנועה
מאמרים
חדשות
גלריה
ic2 משכנתאות
 
 
 
 
 

 

  


 

 

דיכטר: סוריה מוכנה מנטלית לשלום 


מאת: רוני סופר, 5.11.2007 ,
Ynet

"יש לנו מודיעין שמראה שסוריה מוכנה מנטלית לפתוח בתהליך שלום", אמר השר דיכטר במהלך דיון על מודיעין בפורום סבן. "השאלה היא האם אנחנו וארצות הברית מוכנים לכך מנטלית". ברקע הדברים הוסיף: יש לנו גם מידע שסוריה נערכת למלחמה.


"רבים מאיתנו מתבלבלים בין מידע למודיעין. מדינה שרוצה להפעיל כוח צבאי צריכה מידע, מדינה שרוצה להפעיל כוח פוליטי צריכה מודיעין. יש לנו מידע שסוריה נערכת למלחמה אך יש לנו מודיעין שמראה שסוריה מוכנה מנטלית לפתוח בתהליך שלום. השאלה היא האם אנחנו וארצות הברית מוכנים לכך מנטלית", כך אמר בצהריים (יום ב') השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, בפורום סבן שנערך בירושלים.

 

בדיון, שעסק בסוגיות מודיעין, השתתפו בין היתר ראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין, ראש ה-CIA לשעבר ג'ורג' טנט, וראש המוסד לשעבר אפרים הלוי. "אין ספק שסוריה היא הדלת האחורית ללבנון", אמר דיכטר.

 

אלון ליאל: "טיולי תלמידים בגולן - פרובוקציה"

מתוך: Ynet,  10.10.2007, מאת: רועי נחמיאס


תוכניתו של משרד הביטחון לארגן טיולי מורשת קרב לתלמידים ברמת הגולן, מעוררת ביקורת נוקבת בקרב חברי "התנועה לשלום ישראל-סוריה". מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ד"ר אלון ליאל, שיגר מכתב בנושא אל שרת החינוך. יוזם הרעיון, אביגדור קהלני: "בסך הכל ילדים מטיילים. זו פרובוקציה?"
 

<לקריאת המכתב לשרת החינוך

"פרובקציה פוליטית", כך מגדירים חברי "התנועה לשלום ישראל-סוריה" את תוכנית משרד הביטחון לקיים טיולים בגולן, במהלכם יצעדו 45 אלף תלמידי שמיניות 'בעקבות לוחמים'. במכתב ששיגר מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ד"ר אלון ליאל, בשמו ובשם חברי התנועה, הוא קרא לשרת החינוך, יולי תמיר, למנוע את השתתפות בתי הספר התיכוניים בטיולים אלה.

 

במסגרת שביתת המורים העל-יסודיים, אסר היום ארגון המורים על 45 אלף תלמידי תיכון להשתתף בפרויקט "בעקבות לוחמים", כחלק מתכנית ההכנה לצה"ל. למרות זאת, הצליח משרד הביטחון להוציא ליום סיורים ברמת הגולן כ-2000 תלמידי תיכון, מ-23 בתי ספר שונים ברחבי הארץ. 

במכתב ששלח ד"ר ליאל לשרת החינוך, שהעתקים ממנו נשלחו גם לשר הביטחון, אהוד ברק, ולסגנו, מתן וילנאי, נכתב: "בכלי התקשורת שמענו על תוכניתו של משרד הביטחון לארגן בקרוב טיולים לתלמידים בגולן. מבצע מסוג זה יוצר סתירה מהותית בין מדיניות החוץ של הממשלה, המצהירה על רצון לשלום עם סוריה, לבין מדיניות החינוך שלה, החותרת בפועל תחת אושיות השלום. הסיורים משמשים כלי תעמולה פוליטי בתמיכת משרד החינוך. פרט לליאל חתומים עוד על המכתב, בשם חברי "התנועה לשלום ישראל-סוריה": הסופר סמי מיכאל, השגרירים בדימוס אבי פרימור ויצחק ליאור, מזכ"ל שלום עכשיו מוטי רז, דר' מנחם קליין ועוד.

 

 קפלינסקי פורש: "יש לדבר עם סוריה"

11 באוקטובר 2007, מאת: אלון בן דוד, ערוץ 10

סגן הרמטכ"ל סגן הרמטכ"ל עוזב את צה"ל ואומר: אפשר להוציא את סוריה מציר האיבה. על פרישתו: "הייתי צריך לחשוב גם על עצמי"

סגן הרמטכ"ל היוצא, האלוף משה קפלינסקי, פורש מצה"ל ואומר כי זה הזמן להידברות עם סוריה. "יש לישראל ולעולם כולו אינטרס מאוד גדול להוציא את סוריה מציר האיבה, ואם ייצרו את התנאים לכך, אנחנו מסוגלים לעשות זאת", אומר קפלינסקי.

פרישתו של קפלינסקי, ששימש כסגן הרמטכ"ל וכאלוף הממונה על פיקוד צפון בזמן מלחמת לבנון השנייה, היתה אמורה להתרחש כבר לפני חודשיים, אך נדחתה בשל המתיחות עם סוריה. שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי ניסו לשכנע אותו להשאר בצה"ל, אך "למרות שאני מעריך אותם מאוד", הוא אומר, "ושאחד מהם, אשכנזי, הוא אף חבר מאוד טוב שלי, הייתי צריך לחשוב גם על עצמי".

לשאלה האם ההנהגה הסורית מסוגלת לקבל החלטות לקראת שלום עם ישראל, ענה קפלינסקי כי הוא אינו האיש המתאים לענות לשאלה הזו, "עדיין".

לרגל יום השנה ה-12 להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל: 

קטעים מנאומו של יצחק רבין בכנסת על המו"מ עם סוריה (3 באוקטובר 1994) 
    

"חברי הכנסת, 27 שנים החזקנו בדעותינו המדיניות והביטחוניות ולא שינינו מהן, כי העולם לא השתנה ומדינות ערב לא השתנו. אבל צריך להיות בת-יענה כדי שלא להבחין כי בשנים האחרונות נפל דבר. העולם השתנה, גם מדינות ערב, לא כולן.

חברי הכנסת, כל עוד לא הכירה סוריה בזכות קיומה של מדינת ישראל ובזכותה לחיות בשלום, לא היה מקום לשום שיח ושיג אתה. כל עוד דחתה דמשק את ידנו המושטת, חיזקנו אנו את אחיזתנו הצבאית והאזרחית בגולן, כמה עשרות קילומטרים מדמשק. את הצעד הראשון לאפשרות שלום עשתה סוריה בימי ממשלת הליכוד, בראשותו של מר יצחק שמיר, כאשר הסכימה והשתתפה בוועידת השלום במדריד. אנחנו בירכנו על כך והמשכנו במסע הקשה אל השלום.


רבותי, המצב השתנה. בשבועות האחרונים אנחנו מבחינים בסימנים כאלה, אחרים, לנכונותה של סוריה להיות שותפה במסע אל השלום. עדיין הדרך רב. עוד רבה המלאכה. השלום עם סוריה עוד רחוק. אך אין לנו שום כוונה להתעלם מהסימנים הללו. לא נחזור אל הימים ההם של "אין עם מי לדבר". לא נחזור אל ימי "אנחנו מחכים לטלפון". לא נחזור אל ימי "העולם כולו נגדנו". לא נחזור, רבותי, לא נחזור אל הימים ההם. אנחנו הולכים קדימה.

ואלה דברי לאנשי הגולן היום: ליוויתי אתכם במשך שנות דור, בשעותיכם היפות וברגעיכם הכואבים.ראיתי אתכם בפריחתכם והייתי שותף נאמן לדרככם. תמיד אמרתי לכם את דעותי ביושר ובאמונה. דעתי היתה, והיא גם היום, שיש מידה רבה של נטילת סיכונים ביטחוניים בכל ויתור טריטוריאלי לסוריה.
אנו מניחים הרבה מאוד על כף המאזניים, גם שלום, גם ביטחון, אך לא נחתום על שום הסכם שלום עם דמשק אם לא נהיה משוכנעים שהביטחון מובטח לנו, ביטחון מרבי ככל שאפשר להשיג.

אני פונה אלייך, דרורה, אליך, יהודה ממרום-גולן, אליכם, אמיתי ורוני ממבוא-חמה, אליכם, סמי מקצרין ואורי מאורטל, ולאנשי הגולן ואני אומר לכם חובתי העליונה כראש ממשלה, חובתנו כממשלה מול פני עם ישראל, חובתנו היא לבחון כל אפשרות לשלום.

במשך שנים חיפשנו כל סדק. ביקשנו שלום. רדפנו שלום. ועכשיו, לראשונה מאז קמה מדינת ישראל קיים סיכוי לשלום עם סוריה. שלום עם סוריה הוא, במידה רבה, מפתח לשלום כולל.
אני רוצה לשאול אתכם, חברי ברמת-הגולן: מה עלינו לעשות? לא לנסות? לא לעשות מאמץ כדי להגיע לשלום? לדחות על הסף את האפשרות לשים קץ לכל המלחמות?

לא רק אני חייב את התשובה הזאת; לא רק לכל אזרחי ישראל, בכלל זה לתושבי רמת-הגולן. גם אתם בגולן חייבים תשובה. זכרו, הרי אתם יודעים: לא רק עמק מטעי תפוחים יש בגולן. ברמת-הגולן נמצא גם עמק הבכא, ואולי הבן שלך, דרורה, הבן שעליו דיברת בהופעה מרגשת בטלוויזיה, הבן שאמרת עליו שהוא עלול להילחם שוב על רמת-הגולן, אולי הבן שלך ואלפי בנים מכל הארץ לא יצטרכו להילחם עוד לעולם. על האולי הזה אפשר לוותר?
החלטתי, החלטנו בממשלה לתת סיכוי - סיכוי שלא היה קיים בעבר - לשלום עם סוריה".
 

מסיבת סיום מצומצמת מדי

הוועידה הבינלאומית שיזם ג'ורג' בוש לקראת תום כהונתו אמורה להמתיק את טעמה המר של מדיניותו באזור בשנים האחרונות, אבל בלי נוכחותן של סוריה ולבנון, עלול המצב במזרח התיכון להידרדר עוד יותר

ועידת מדריד, 1991. עדיף להזמין את כולם
 
קריאתו של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, לכינוס ועידה בינלאומית בסתיו יצרה לכאורה אופק מדיני. הזירה המדינית הגלויה, וכנראה שגם החשאית, רוחשת פעילות, כאשר השושבין האמריקאי מנסה לתפור ועידה שתהלום את כל משתתפיה. ועידה זו עשויה להיות מסיבת הסיום של עידן בוש, ולכן - בראייה אמריקאית - היא חייבת להצליח. 

 

הסיבות שהניעו את בוש ליזום ועידה בינלאומית קשורות בראש ובראשונה לניסיון למצוא פיצוי לכישלונות האמריקאיים המתמשכים במזרח התיכון. ניתן לומר כי המזרח התיכון בעידן פוסט-סדאם אינו אזור יציב או בטוח יותר. נהפוך הוא: האנרכיה בעיראק; התחזקותה של איראן ושל השיעים בעולם הערבי, כולל חיזבאללה; השתלטות חמאס על עזה; והמשך צמיחת תאי אל-קאעדה - כל אלה מוכיחים שלאזור יש עדיין פוטנציאל לאיים על הסדר העולמי. זאת ועוד, מעבר לשיקולי יוקרה, שאלת המשך זרימת הנפט במחירים סבירים חשובה מאוד למערב, ובפועל, מחירי חבית הנפט מתייקרים מיום ליום.

לאור כל הבעיות האלה, התקדמות בפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי אמורה לפי התפישה האמריקאית לסייע בהפחתת האיומים בגזרות האחרות ולהגביר את היציבות האזורית. הוועידה הבינלאומית, איפוא, היא כלי להתניע את המשא ומתן המדיני בתקווה שזה יביא להתקדמות בפתרון בעיות אחרות במזרח התיכון.